מוזה שלי / ארזה מאור ניצן
מוזה שלי,
את כל כך מכירה אותי.
יודעת להופיע ולארח לי חברה
במצבי הקיצון שבי.
ברגעים אלה,
את מפליאה לנבור בנשמתי
ולדלות בדיוק ובחן רב
את המילים הכבדות.
אלו המכבידות על חדרי לבי,
המהלכות במוחי,
המשבשות הלך מחשבתי.
את יודעת היטב לסעור בי,
לטלטל ולערסל אותי,
לגאות בי,
עד שאין בי התנגדות
להושיט לך ידי,
לחצות ולצלוח אתך
ימים בחרבה.
ביציאתך ממני,
את מקפידה תמיד,
להשאיר דלתי פתוחה
לשלווה והקלה,
הנכנסות אליי שלובות זרוע
מיד אחרייך.
