טקסט לפסיכולוג / ארזה מאור ניצן
אצלך בחדר לשישים דקות,
כללי התנועה אחרים ואין קנסות.
אין הגבלת מהירות.
יש שלט הכוונה אחד. אנושי.
מהנהן וקשוב לנפשי רגשי.
מומלץ לעבור באדום,
כי אין סכנה.
ובשבילי, תמיד יש זכות קדימה.
מילותיי שטות בכיוון חד סטרי,
הדן ממש עצמתי עבורי.
אין בעיית חנייה,
היא תמיד זמינה.
מתי שבא לי,
אני יכולה לצפור.
אין בכלל תמרור עצור.
אצלך, הרמזור תמיד ירוק
מצחוק לבכי, מבכי לצחוק.
בתחילת הנסיעה,
מסירה את חגורת הבטיחות
ומכוונת את עצמי
למסלול התנגשות.
בוחנת כל תנועה
בהילוך אטי
ומגיעה לתובנות
מה התחולל בנשמתי.
בשעה שאני נוהגת,
אתה מלווה נהדר.
הטלטלות שרכבי
עובר איתך בדרכי,
מחזקות לי את השסי
ובהחלט מעלות את ערכי.
