טקסט לפסיכולוג 2 / ארזה מאור ניצן
חיכיתי לרגע הזה,
להגיע אליך.
להניח בצד את תיקי הכבד,
על כל תכולתו ולהתיישב מולך.
היה לי קשה לרסן את הסוסים
השועטים בי קדימה,
הרעבים, חפויי העיניים,
אלה שאיבדו צהלתם,
אלה שקרסו מכובד הרוכבים עליהם,
אלה שאיבדו את זהותם,
אלה שנרמסה אצילותם
כאשר פורזלו ונצרב בשרם..
אלה ששכחו
טעמו של חופש הטבע
בעולם.
חיכיתי לרגע הזה,
לשקט הזה,
לבידוד הזה מכולם.
ובמרחב שבייני לבינך..
היסוסיי כולם,
מלחכים עשב,
משביעים את נפשם
וצוהלים משמחה.
כך אני יוצאת ממך.
