יש מאין

יש מאין / ארזה מאור ניצן
מגיע ללב שלך זמן להתאושש.
שנים שהוא חבר רק ללב אחד.
לפניו הוא השיל את בגדיו
ובו הוא הניח את עצמו.
מגיע לגוף שלך זמן להסתגל.
שנים שהוא הכיר רק גוף אחד,
איתו הוא הרגיש חופשי ומשוחרר,
סוער ונינוח.
מגיע לראש שלך זמן לעבד.
שנים שהוא הכיר כתף מיוחדת אחת,
עליה יכל להשען מלוא כובדו.
מגיע לעיניים שלך להתבונן מזוויות חדשות.
שנים שהן נצצו בראותן את זוג העיניים
אליהן הן צללו עד מצולות הנשמה
ושם.. על הקרקעית הן נעצמו לשינה.
מגיע לידיים שלך זמן לנוח בחיקך.
שנים שהן ידעו רק גוף אחד
אותו הן לשו ברגש בהקשבה ובשקיקה
מעבר למילים.. מעבר לשתיקה.
מגיע לכל כולך זמן להחלים.
שנים שהכרת רק אהבה אחת
אליה באת לעת ערב
ואליה השכמת עם ציוץ ציפורים.
לאהבה הזאת כתבת שירים.
בערוגותיה זרעת תשוקותייך,
עדרת והפרית עמה חלומותייך.
בהשראתה הגית, יצרת והתרגשת.
עם הזמן..
נבלע שבילך בשבילה,
התערבבת בצלמה,
כיבית חדוותך,
צמצמת עולמך,
זנחת את כל שהבטחת לעצמך.
והנה .. התפקחת.
סערת! נעצבת! כאבת!
אוי כמה כאבת!!!

רגע לפני שתצאי למסעך..
רגע לפני שתצאי לתור מחדש אחר משאת נפשך..
תני לעצמך זמן להפגש עם היותך..
אפשרי לעצמך לנוח, להחלים, להתיידד ולקבל את הלא קורה כלום!
אפשרי לעצמך פשוט לשהות בשעמום.
אפשרי לכלום להיות בעבורך כל הקיום..
אט אט יצמח מהאין הזה משהו חדש ורענן..
משהו שהוא כל כולו תוכן ועניין.
ואז, כשתביטי מחלון נפשך החוצה אל העולם,
תגלי שהבפנים והבחוץ כבר לא מעונן.
תמצאיהו נפלא ובהיר.
ואז..
תכתבי שיר.